ב-1968 הבנד יצאו לדרך כלהקה עצמאית אחרי שנים שהם היו להקת הליווי של רוני הוקינס ובהמשך של בוב דילן. אלבום הבכורה שלהם Music From Big Pink הוליד סאונד חדש של מוזיקה אמריקאית והשפיע על מוזיקאים רבים – ג’ורג’ הריסון קרא להם “הלהקה הטובה בהיסטוריה של היקום”, קלפטון טען שהאלבום הזה גרם לו לעזוב את Cream ולחפש סאונד אחר, וואן מוריסון הגיע לעיירה וודסטוק בעקבותיהם ויצר שם את Moondance.
הבנד לא קידמו את אלבום הבכורה שלהם עם סיבוב הופעות ולא התראיינו, מה שגרם למיתוס סביבם לגדול. בינתיים, הם שכרו בית עם בריכה בלוס אנג’לס, חייו שם יחד והקליטו מוזיקה. עם שירים חדשים כמו The Night They Drove Old Dixie Down, Up on Cripple Creek ו-King Harvest הם הוכיחו שוב שדווקא חבורת מוזיקאים שמורכבת כמעט כולה מקנדים, הצליחה לגעת בלב של אמריקה בדרך מקורית שכמעט אף הרכב אמריקאי אחר לא הצליח.
האלבום השני שלהם, שנקרא פשוט The Band, הוא האלבום המצליח ביותר והשלם ביותר שהם יצרו. הוא תוצאה של חברות, של אחווה ושל תודעה קולקטיבית שנמצאת בכל צליל. בביקורת שפורסמה לפני כשנה במגזין המוזיקה פיצ’פורק נכתב שהאלבום השני של הבנד הוא הכי קרוב שהרוק הקלאסי הגיע אי פעם לסוציאליזם טהור.
האזינו לתכנית מיוחדת במלאת 50 שנה לאלבום הבכורה של הבנד, Music From Big Pink.
האזינו לסדרת התכניות ששידרתי עם ירון בן-עמי על ה-Band.
אחד שנדחף:
