בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים התחוללו שינוים רבים בחייו של דייוויד בואי. חלקם קשים כמו מותו של אביו וההידרדרות במצבו הנפשי של אחיו. אחרים משמחים כמו החתונה עם אנג’י, לידתו של בנם הבכור והמעבר להדון הול – מקום שיהפוך לבית, לאולפן ולמרכז החיים המקצועיים והיצירתיים של בואי בשנים הקרובות.
אחרי The Man Who Sold the World האפל והכבד שנכשל במכירות, בואי ערך עוד שינויים. הוא החליף את המנהל שלו במנהל חדש, שהצליח להשיג לו חוזה בחברת RCA המיתולוגית, היכן שאלביס, אחד הגיבורים שלו, היה חתום (אגב, בואי ואלביס חולקים את יום ההולדת ב-8 בינואר). זאת למרות שבשלב הזה מעטים ידעו מי הוא דייוויד בואי וגם הלהיט שלו Space Oddity כבר היה היסטוריה.
בינואר 1971 בואי הגשים חלום ילדות וביקר לראשונה בארצות הברית. ביקור שהצית את הדמיון שלו ואת הרעיון של לברוא את עצמך בזהות חדשה. הוא גם חזר משם עם המון רעיונות מוזיקליים, כמעט בכל מקום שבו הוא ביקר, מישהו דחף לו תקליט ליד. עם החזרה לאנגליה בואי התחיל לכתוב עשרות שירים ולראשונה גם החליט לזנוח את הגיטרה ולכתוב את השירים החדשים שלו על הפסנתר החדש שהוצב בהדון הול.
התוצאה הייתה שירים פחות כבדים ויותר פופיים, חמים ונגישים. חלקם מצאו את דרכם לאלבומו הרביעי Hunky Dory, שנפתח עם Changes, השיר שבו בואי מעבד את השינויים שקרו בחייו ואת התחושות הצורבות של הכישלון. שיר שהפך להמנון שמצליח לחזות את הקריירה העתידית של בואי כזיקית של הרוק. לצד שיר שכתב על בנו הבכור, שירים על כמה מהגיבורים האמריקאים שלו – בוב דילן, אנדי וורהול, ולו ריד, ושניים מהשירים הגדולים בקטלוג שלו – Life on Mars ו-Oh! You Pretty Things, האנקי דורי היה קפיצת מדרגה בקריירה של בואי והאלבום שבו הכל התחבר. ועד כמה שקשה להאמין, גם הוא נכשל במכירות והצליח באמת רק לאחר שזיגי סטארדסט יצא.
במלאת 50 שנה להאנקי דורי, אורי ב”ש ואני חזרנו אל הסיפור מאחורי אחד האלבומים הגדולים של דייוויד בואי.
