50 שנה ל- Human Be-In

ב- 6 באוקטובר 1966 התכנסו כמה מאות צעירים בסן פרנסיסקו באירוע שכונה Love Pageant Rally. היה זה אקט מחאה ביום שבו ה-LSD הוצא אל מחוץ לחוק בקליפורניה, לאחר תקופה שבה עלה מפלס המתח בין המשטרה לקהילה הקטנה בשכונת הייט-אשבורי. ברוח הקהילה המקומית לא הייתה זו מחאה אגרסיבית אלא כזו שביקשה לחגוג – ההנחיות היו להביא ילדים וכלי נגינה, להתלבש בצבעים, לרקוד ולהפיץ אהבה. מארגני האירוע היו אלן כהן ומייקל בואן שרק חודש קודם לכם ייסדו את העיתון הפסיכדלי המחתרתי, San Francisco Oracle. הגרייטפול דד וג’ניס ג’ופלין הופיעו, והסופר קן קיזי (קן הקוקיה) וחבורת המרי פרנקסטרס הגיעו עם האוטובוס הצבעוני והמיתולוגי Further. באותם ימים קיזי עדיין נמלט מהמשטרה לאחר שנעצר על אחזקת מריחואנה, ביים התאבדות וברח למקסיקו. למרות החוק הטרי, רבים נטלו לסד באותו יום, שהיה מעין חימום לגאת’רינג הגדול והצבעוני יותר שהגיע כשלושה חודשים אחרי.

בצהרי יום שבת שמשי, ב-14 בינואר של שנת 1967 התכנסו למעלה מעשרים אלף אנשים במגרש הפולו בגולדן גייט פארק בסן פרנסיסקו באירוע שזכה לכינוי, A Gathering of the Tribes – Human Be-In. זה היה אקט נוסף של מחאה על הוצאתו של הלסד אל מחוץ לחוק אך הוא היה מאורגן יותר ומשך אליו צעירים רבים מהחוף המערבי – היפים, פריקים, אאוט-סיידרים, אקטיביסטים וכל מי שהרגיש ניכור לחברה האמריקאית השמרנית והמיליטנטית. האירוע הזה, כשמו, היה ההתכנסות של השבטים – היכרות של הקהילה עם עצמה ועם דובריה השונים. השם, Human Be-In הוא משחק מילים בין Human Being לבין הסיומת In שהופיעה באירועים שונים כמו מחאות ה- Sit-In או אירועי ה- Love-In. המארגנים ביקשו מהמשתתפים להיות נוכחים ומעורבים, לחוות את הרגע – פשוט להיות.

יומיים לפני כן יצאה הודעה לעיתונות שמעידה על כוונות האירוע והחזון של המארגנים: “מזה עשר שנים, אומה חדשה גדלה בתוך בשר הרובוט הישן. אל מול עיניכם נשמה חיונית וחופשיה מחדשת את מרכז החיים של הגוף האמריקאי. האקטיביסטים הפוליטיים של ברקלי ודור האהבה של הייט-אשבורי יתאחדו ביחד עם חברי האומה החדשה שיגיעו מכל רחבי המדינה, מכל השבטים, לחגוג ולנבא עידן של חירות, אהבה, שלום, חמלה ואחדות של האנושות. […] השאירו את הפחד שלכם בכניסה והצטרפו אל העתיד. ואם אתם לא מאמינים, אנא שפשפו את עיניכם וראו”. גם בהצהרה האופטימית הזו אפשר לראות את החלוקה הברורה לשני הזרמים המרכזיים של תרבות הנגד – האקטיביסטים שדרשו לשנות את המציאות באמצעות הכלים הפוליטיים, וההיפים שהאמינו בשינוי חברתי דרך שינוי תודעתי אינדיבידואלי. מאחורי הקלעים התקיימו דיונים לגבי סדר הדוברים וכמה זמן יקבל כל אחד מהם. אחת ההתלבטויות הייתה לגבי הפסיכולוג, הסופר וחוקר הלסד, ד”ר טימותי לירי, לבסוף הוחלט שהוא יקבל שבע דקות כמו שאר המשוררים.

כמה מדמויות המפתח משני המחנות הללו הופיעו על הבמה המאולתרת: האקטיביסטים דיק גרגורי וג’רי רובין, המשוררת לינור קנדל, שחגגה את יום הולדתה ה-35 באותו יום והייתה הדוברת ביחידה בכנס, ריצ’ארד אלפרט, לימים הגורו ראם דאס, המשוררים  אלן גינסברג וגארי סניידר שרו מזמורים בסנסקריט והקריאו שירים, וטימותי לירי בהופעת הבכורה שלו בחוף המערבי חזר על המנטרה Turn On, Tune In, Drop Out שמאותו יום הפכה לאחד מהסלוגנים המפורסמים של התנועה הפסיכדלית. ארגון האופנוענים Hell Angels אבטח את האירוע ודאג לילדים שהלכו לאיבוד, שלוש שנים לפני פסטיבל אלטמונט הידוע לשמצה שבו שירותי האבטחה שלהם והארגון הכושל הובילו לאסון שיסמל את מותן של שנות השישים. במהלך היום חברי קהילת תאטרון הרחוב, “הדיגרס”, חילקו מאות כריכי הודו שתרם אוסלי סטנלי (The Bear), יצרן הלסד הגדול של שנות השישים. הכריכים הללו הגיעו עם תוספת של White Lightning, החומר שהוא רקח לכבוד האירוע.

ואין מסיבה בסן פרנסיסקו בלי מוזיקה. למרות שההגברה לא הייתה חזקה מספיק כדי להגיע לכל הנוכחים ואף קרסה כמה פעמים במהלך ההופעות, הקהל זכה לשמוע את הגרייטפול דד, ג’פרסון אירפליין, Quicksilver Messenger Service ,Big Brother & The Holding Company להקות נוספות (ישנו בלבול לגבי האמנים שהופיעו שם ובפוסטר מזויף שמסתובב ברשת מופיעים השמות של סנטנה ושל סטיב מילר בנד שהוקמו רק לאחר האירוע). בתוך כל אווירת אהבה הזו הגרייטפול דד בחרו לחנוך בהופעה שלהם את Morning Dew, שיר שעוסק במלחמה גרעינית. את השיר כתבה זמרת הפולק הקנדית בוני דובסון והוא זכה למחוות רבות במשך השנים, חודשיים לאחר מכן, במרץ 1967, הוא יראה אור באלבום הבכורה של הדד וילווה אותם עד לסוף הדרך באמצע שנות ה-90. הג’פרסון אירפליין הזכירו את האירוע ב- Won’t You Try/Saturday Afternoon שיר שכתב פול קנטנר לאלבום After Bathing at Baxter’s שיצא לקראת סוף השנה.

Saturday afternoon. Yellow clouds rising in the noon
Acid incense and balloons. Saturday afternoon
People dancing everywhere. Loudly shouting I don’t care
It’s a time for growing, and a time for knowing. Saturday afternoon

ההצלחה של ה-Human Be-In כאירוע טמונה במיוחד באופן שבו תפקדה הקהילה. בזמן שהמדינה ניסתה להפוך אותם לפושעים בכך שהוציאה את הלסד מחוץ לחוק, האירוע עצמו התנהל למופת. לא נרשמו תקריות אלימות ולמרות הקהל הגדול היו במקום רק שני שוטרים רכובים על סוסים שהבינו שלא תהיה להם עבודה. בחמש אחר הצהרים סניידר נשף שוב בקונכייה מה שסימן את סוף האירוע. רבים נשארו לנקות את המקום ולהשיב את הפארק לקדמותו לצלילי שירת המנטרות של אלן גינסברג, שהיה לבוש בגלבייה לבנה. לאחר מכן כמה מאות מהמשתתפים המשיכו לקמפינג ב-Ocean Beach בסן דייגו וצפו בשקיעה. היום הכמעט מושלם הזה נגמר במעצרים רבים שביצעה המשטרה ברחוב הייט – למעלה מ-50 איש נעצרו והכותרת למחרת בעיתון הייתה “Hippies Run Wild”. ה-Human Be-In נחשב לאחד מהאירועים האותנטיים של תרבות הנגד, רגע לפני קיץ אהבה שבו תוצף סן פרנסיסקו בעשרות אלפי מבקרים ורגע לפני שהרעיונות שעלו שם יתחילו להיטמע במיינסטרים ולהתמסחר.

וגם כשהסוף של הסיפור ידוע מראש, הזיכרון של פיל לש, בסיסט הגרייטפול דד, באוטוביוגרפיה שלו מעביר בצורה יפה את הרוח של ה-Human Be:

“בסופו של היום, כשגינסברג הוביל את מזמור הניקיון, הרגשתי שזכיתי להיות חלק ממשהו גדול וחשוב יותר מהמוזיקה – קהילה של אהבה, אנשים שלווים המתאספים יחד לחגוג צורה חדשה תודעה – כזו שקיוויתי שתתפשט לכל העולם. כמו טקס ה-Pow Wow של האינדיאנים או הפתיחה של איזו אולימפיאדה קוסמית, ה- Human Be-In יצר תחושה של אחדות שהייתה יציבה מספיק כדי להמשיך. הייתה זו הפעם הראשונה שהקהילה הביטה על עצמה וחוותה את תחושת ההכרה”.

תגיות או לא להיות
, , , , ,
2 replies on “50 שנה ל- Human Be-In”
  1. says: אמיר שריף

    כתיבה מצוינת. גם מעביר את הידע וגם את האווירה…. עוד לא החלטתי איך ה”דד” יכנסו לשיעורי גאוגרפיה וסביבה שאני מלמד לבגרות, אבל כשזה יקרה אני הולך לגנוב ממך קצת חומר.

Comments are closed.