באפריל 1982 ברוס ספרינגסטין וחברי ה-E Street Band נכנסו לאולפן במנהטן והקליטו את Born in the U.S.A. השיר שבעוד שנתיים וחצי יהפוך להמנון אמריקאי, ישנה את החיים של ספרינגסטין ויהפוך אותו לאחד המוזיקאים הגדולים והמפורסמים בעולם. אבל ספרינגסטין לא היה שלם עם הכיוון הזה – משהו הטריד אותו ולא הרפה ממנו.
הייתה לו בכיס קלטת טייפ עם שירים שהוא הקליט לבד בבית – ולא משנה כמה הוא ניסה להקליט את השירים האלה מחדש עם הלהקה או לבד – הוא לא הצליחו לשחזר את הקסם שהיה באותן הקלטות ביתיות. זה הרגע שבו ספרינגסטין לקח את אחת ההחלטות האמיצות בקריירה שלו, החלטה שלא כולם הבינו בזמן אמת.
הוא החליט לשים בצד את Born in the U.S.A. ולהוציא במקום את ההקלטות הביתיות שלו כמו שהן. הקלטות שלא נערכו באולפן מקצועי אלא בחדר השינה שלו עם מכשיר הקלטה פשוט של ארבעה ערוצים. הקלטות שעברו מיקס עם רדיו טייפ ישן של פנסוניק שחזר לעבוד אחרי שנפל למים. אלו היו הקלטות גולמיות וגסות שהרכיבו אלבום שלא נשמע כמו שום דבר שספרינגסטין עשה לפני – אסופה של שירים אישים, קודרים ומלאים באלימות. אלבום שהוא עצם בגרון לכל חברת תקליטים – בלי להיטים לקדם, בלי סיבוב הופעות ובלי יחסי ציבור. תקליט שהיה בווליום נמוך מהרגיל ונפתח עם שיר על רוצח סדרתי בגוף ראשון.
נברסקה, האלבום השישי של ספרינגסטין שיצא ב-1982, היה ההצהרה האומנותית הגדולה ביותר שלו באותם ימים – זה לא ספרינגסטין הפרפורמר הענק שכובש את הבמות עם להקה ועם סאונד גדול ומלוטש. זה אלבום אינטימי וחשוף שנוצר בדלת אמות – בחדר השינה של ספרינגסטין, שבכלל לא התכוון להפוך את ההקלטות האלה לאלבום. אלבום ללא מפיק, ללא שום גורם מתווך – ערוץ ישיר מהנשמה של ספרינגסטין אל המאזינים.
אבל בלי Nebraska ה-“קטן” לא היינו מקבלים את Born in the U.S.A – שני אלבומים שהם תמונת נגטיב האחד של השני. “נברסקה” היה תחנה הכרחית במסע של ברוס ספרינגסטין להפוך לברוס ספרינגסטין שאנחנו מכירים היום, ועם השנים הוא זכה למעמד מיתולוגי והשפיע על דור שלם של יוצרי אינדי.
הסיפור הזה עומד במרכזו של הביופיק החדש “ספרינגסטין – הדרך משום משום מקום”, שבו ג’רמי אלן וייט (הדב) נכנס לנעליו של הבוס. לצד הסרט, לפני כשבוע, ראתה אור מהדורה מורחבת של “נברסקה” שכוללת 4 תקליטים עם שירים שלא נכנסו לאלבום, ביצועי לייב וגם אלבום שלם שנקרא Electric Nebraska – באלבום הזה אפשר לשמוע לראשונה איך “נברסקה” היה נשמע אם ספרינגסטין היה מלווה בלהקה. לרגל הסרט והמהדורה החדשה של האלבום, חזרתי אל הסיפור המרתק מאחורי “נברסקה”.
על החיבור לסרט Badlands
האלבום “נברסקה” יכול היה ללכת לכל מיני כיוונים – כשמאזינים למהדורה המורחבת שלו, שיצאה בסוף השבוע האחרון, מגלים שהוא יכול היה להפוך בקלות לאלבום של רוקנ’רול אכזרי. אבל השיר שהתניע את “נברסקה”, התווה את הדרך של אלבום והעניק לו את הטון הקודר והאלים שלו, הוא שיר הנושא שלו – השיר השני שברוס ספרינגסין הקליט לבד בחדר השינה שלו בניו ג’רזי בינואר 1982. זה קרה אחרי שבאחד הלילות הוא זפזפ בטלוויזיה ונפל על אחד מסרטי הביכורים הטובים בכל הזמנים – Badlands (שבילי הזעם) מ-1973, שנוצר בהשראת סיפור של רוצח סדרתי. צ’ארלס סטארקוות’ר יצא למסע רציחות בנברסקה ו-וויומינג ב-1958 והצליח לרצוח 11 אנשים עד שנתפס והוצא להורג בכיסא חשמלי ב-1959 בגיל 20 בלבד. בנברסקה.
אחרי שצפה בסרט, ספרינגסטין התחיל לחפור בסיפור של סטארקוות’ר. הוא אפילו קרא את Caril, ספר שמספר את סיפורה של קריל אן פוגייט, הנערה שליוותה את סטארקוות’ר במסע הרציחות שלו. הוא התחיל לכתוב את השיר החדש שלו – בהתחלה בגוף שלישי אבל אז בגוף ראשון – שר מהכסא החשמלי. זה לא היה במקרה, ספרינגסטין הצליח להזדהות עם הסיפור של סטארקוות’ר. “הסרט באדלנדס היה בעל השפעה רבה” הוא אמר, “ראיתי שם משהו שהרגשתי שאני מכיר, בסרט הזה. החיים שאני כותב עליהם בנברסקה הם החיים שחייתי עם סבי וסבתי כשכולנו גרנו בבית שלהם.היה שם תנור נפט שחימם את כל המקום. תנור פחמים לבישול במטבח, אירי בסגנון ישן מאוד מאוד. אלה היו סבי וסבתי – באמת עולם ישן. הבית הקטן שלנו לא היה כמו האחרים. אבל זה הסיפור שלהם בנברסקה. הרבה יותר של הסבים והסבתות מאשר של ההורים שלי. אני חוזר לעתים קרובות לבית הזה בחלומות שלי, וזה עדיין מקום שיש לו הרבה משמעות עבורי, הרבה רגש. אני עדיין עובר לידו הרבה. זה מקום מאוד מסתורי. אני רואה אותו באור מסוים”.
אחת השאלות שהעסיקו את כולם בפרשה של סטארקוות’ר הייתה “למה?” – מה הייתה המוטיבציה שלו למעשי הרצח. ספרינגסטין מניח את השאלה הזו בבית האחרון של השיר ומשיב עליה: “ובכן, כנראה שיש פשוט רוע בעולם הזה”. וזה הטון של נברסקה, אלבום שלא מציע תשובות או גאולה. מהתו הראשון עד Reason to Believe שחותם את האלבום ורבים טעו לפרש כשיר אופטימי ולא הבינו שאין סיבה להאמין. Badlands לא השפיע רק על התוכן. נברסקה הוא אלבום סינמטי מאוד – אתה מאזין לשירים וממש רואה אותם.
וורן זיינס, שחיבר את הספר Deliver Me From Nowhere שעליו מבוסס הביופיק החדש, שם את האצבע על משהו נוסף. Badlands היה סרט הביכורים של טרנס מאליק וגם הפעם הראשונה של מרטין שין וסיסי ספייסק בתפקידים ראשיים. היה בזה משהו בתולי אבל גם כאוטי מאוד. הצילומים היו ארוכים ומבולגנים מאוד, אנשי צוות פרשו כל הזמן כולל הצלם הראשי, ונראה היה שלאף אחד אין מושג מה קורה. מאליק רדף אחרי שוטים מיוחדים של נוף, התעקש לצלם באור טבעי וגרר את הצוות להרפתקאות. זה היה ניסוי ותהייה שקסם מאוד לספרינגסטין והוא מדבר על זה בהקשר אחר – של אחד הגיבורים הגדולים שלו. בראיון לסרט The Searcher על אלביס פרסלי, ספרינגסטין מתענג על הסשנים המוקדמים שלו בסן רקורדס ב-1954 שהולידו את That’s All Right. הוא אומר שאלביס והנגנים לא יודעים בדיוק לאן הם הולכים ומה הם עושים, שהם מגלים את זה בזמן שהמוזיקה מתנגנת ושזה מקום טהור ומלהיב להיות בו. ספרינגסטין קרא לזה “רפיון” – הוא הרגיש את זה כשהוא צפה ב-Badlands והוא ניסה לעשות את זה בנרבסקה. באותם ימים בתחילתה של 1982 ספרינגסטין הרגיש שהוא מתרחק מהקהל שלו והסתובב עם תחושת אשמה. הוא היה על סף הצלחה אסטרונומית וזה הבהיל אותו. נברסקה היה הרגע שבו הוא חזר להתחלה – מקליט לבד על הקצה של המיטה בחדר השינה עם מכשיר הקלטה – בדרך לשום מקום.
