חמישה ימים בלבד לפני שבוב דילן עלה על במת פסטיבל ניו פורט עם הרכב רוק חשמלי וזעזע את טהרני הפולק באחת ההופעות השנויות במחלוקת בהיסטוריה, הרדיו כבר ניגן סינגל חדש שלו. זה היה שיר ארוך פי שניים ממה שהיה מקובל להשמיע ברדיו באותם ימים והוא תפס את שני הצדדים של התקליטון. בגרסאות הראשונות שלו נכתב שאורכו חמש דקות ו-59 שניות – כאילו להמתיק את הגלולה. זה יכול היה להיות אפילו שיר ארוך יותר כי הוא נולד מטקסט של 10-20 עמודים בפרץ של יצירתיות – דילן השתמש במילה “הקאה” כשהוא דיבר על הכתיבה שלו.
כשהנער בן ה-15 ברוס ספרינגסטין שמע את השיר הזה בפעם הראשונה ברדיו הוא תיאר אותו כחבטה שנשמעה כאילו מישהו בעט בדלת לתודעה שלך. “כמו שאלביס שחרר את הגוף, דילן שחרר את התודעה שלך” יאמר ספרינגסטין שנים לאחר מכן כשהוא נאם בטקס הקבלה של דילן להיכל התהילה של הרוקנ’רול ב-1998 – “היה לו את החזון והכישרון ליצור שיר פופ שיכיל את כל העולם. הוא המציא דרך חדשה שבה זמר פופ יכול להישמע ושינה את פני הרוקנ’רול לנצח”.
מכת הסנר שפותחת את השיר Like a Rolling Stone וגם את האלבום Highway 61 Revisited הייתה בעיטה בדלתות של התודעה הקולקטיבית, כמו קלאפר שפתח את החצי השני והמעניין של שנות השישים. ואי אפשר שלא לחשוב על האירוניה שאחד השירים הגדולים ביותר של העשור שמזוהה עם “שלום ואהבה” הוא שיר ציני, זועם ואינטנסיבי.
כשלושה חודשים בלבד לפני שהסינגל יצא דילן הוציא את אלבומו החמישי, Bringing It All Back Home – אלבום שהיה בחלקו חשמלי ובחלקו אקוסטי. הפעם דילן לקח את זה עוד צעד קדימה, באלבום שהוליד את הרוק והביא איתו שפה חדשה.
במלאת 60 שנה ל-Highway 61 Revisited גיל מטוס וירון בן עמי, ביקרו מחדש ביצירת המופת של בוב דילן.
