הדרך של דיוויד בואי להצלחה הייתה ארוכה ומייאשת, משנות השישים המוקדמות הוא ניסה את מזלו בלהקות שונות, עוד כשהיה דיוויד ג’ונס, לפני שאימץ את השם “בואי”. יקח לו כמעט עשור לגבש את הזהות שהוא יפרק פעם אחר פעם בקריירה שלו. בדרך הוא השתתף בסרטים ובפרסומת לחברת גלידה, נכשל באודישן למחזמר שיער, הופיע כרקדן וכפנטומימאי ונזרק מחברות תקליטים. אפילו ל-Space Oddity, אחד השירים הגדולים והמזוהים ביותר עם בואי, לקח זמן לטפס במצעד ולהפוך ללהיט, למרות הנחיתה על הירח והמירוץ לחלל שהיו הקונטקסט התרבותי המושלם למשימה.
שלוש דמויות מפתח עזרו לבואי לעלות על הגל. הראשונה היא מארי אנג’לה ברנט, זוגתו ואשתו הראשונה מ-1970. עם אמביציה וחוצפה אמריקאית, היא ניערה את בואי, עזרה לו למקד את היצירה, והחליפה את המנהל שלו. אנג’י גם הכניסה יציבות לחייו הכאוטיים ועטפה אותו באהבה – האהבה שהוא לא זכה לקבל מספיק ממשפחתו. מי שתרמו יותר מכל לסאונד של בואי באותן השנים היו המפיק טוני ויסקונטי והגיטריסט מיק רונסון שהפך את המוזיקה של בואי לעוצמתית וסקסית. יחד הם רקחו את החזון המוזיקלי של אלבומו השלישי.
האלבום The Man Who Sold the World אמנם לא הוביל את בואי להצלחה מסחרית, אך זו הייתה יריית הפתיחה שתוביל לזיגי סטארדסט. עם שירים ארוכים וכבדים שעוסקים באי שפיות, דת, טכנולוגיה ומלחמות, הוא נשאר אחד האלבומים הקודרים, הכנים והמיוחדים בקטלוג של בואי – אלבום שלא סיפק אפילו סינגל אחד להשמעה ברדיו ולא קודם בסיבוב הופעות. גם שיר הנושא זכה להכרה והפך ללהיט רק אחרי הביצוע של נירוונה באנפלאגד באמצע שנות התשעים. The Man Who Sold the World הוא נקודת המפנה בקריירה הארוכה והאקלקטית של בואי – מהכישלון של שנות השישים אל החזון, המקוריות והמעוף בשנות השבעים שהפכו אותו לאחד המוזיקאים הגדולים בעולם.
הפוסט שכתב אורי ב”ש
כעוף זר ומוזר, מרחף לו “האיש שמכר את העולם” (The Man Who Sold The World) בשמי הדיסקוגרפיה של דיויד בואי, כשהוא מטיל את צילו המאיים על כל מה שהיה, כמו גם על כל מה שעוד עתיד לבוא, נותר האלבום הזה סוג של אנומליה בכלל יצירתו של בואי. אולי משום שהציג במפץ מטאלי כבד הזוי ומופרע, חלון הצצה נדיר אל נפשו של אמן שלאחר מכן עטה על עצמו לא מעט מסיכות.
האלבום מגיח יש מאין כבר עם הרצועה הראשונה. כלשון ארוכה וחדה של אש מעכלת- מוזיקלית ומילולית- אשר באה בצלילה שורקת מתוך עתיד אפל ומסויט, גדוש בפראנויות, סיוטים, חלומות טורדים בהקיץ, מיניות מודחקת שמתפרצת בסכנה ואווירה דיסטופית ועוכרת שלווה של קץ הימים. “רוחבו של מעגל”, אפוס הפתיחה בן 8 הדקות, הבהיר מייד לכל מי שגילה את האלבום בעקבות אלבומיו המפורסמים יותר של בואי, שכאן כללי המשחק שונים. לא תמצאו כאן את הליריקה האקוסטית-ברובה של ימי Space Oddity, את הפסנתר הדומיננטי, העיבודים והתזמורים המרגשים של Hunky Dory ואפילו לא את הגלאמיות המד”בית הזוהרת של- Ziggy stardust. הו לא, חברים. הפעם נעלה על נסיעה אל מחוזות דמדומים של עתיד קודר וממוכן, אל פילוסופיות מבית ניטשה ואל גזעים אבודים של נפילים שנעלמו זה מכבר מהארץ, אל עולמם השפוי של הלא-שפויים ואל הזרם המרכזי שמדכא את כל מי שלא מתאים. דרך חור המנעול נלמד על פסיכוזות מלחמה, פיצול אישיות, אוקולטיזם ואגודות סתרים, על עולם עתידני שנשלט בידי מכונות, על הסיפורים עוכרי השלווה של סופר האימה ה.פ. לאבקראפט ועל תובנותיו של אליסטר קרואולי. בפינתו של בוקר בעבר הרחוק נפגוש מפלצת שלחרדתנו תתחוור לנו כבבואתנו שלנו, ונשמע תיאורים שהירונימוס בוש היה חי איתם בשלום כרעיון לציור.
עם הרכב אדיר (THE HYPE) שיושב נהדר ביחד ומפגיז בווליום ראוי, מיק רונסון, באחת מעבודות חייו, נותן בחשמלית כאילו אין מחר ואין עתיד, טוני ויסקונטי על בס כבד, סמיך ודומיננטי, וודי וודמאנסי חולש על חטיבת הקצב ואסור לשכוח את ראלף מייס מוסיף עבודת מוג אטמוספרית, עתידנית ומופלאה לכל התבשיל. בואי עוסק לאורך האלבום בתמונות מקוטעות שהן כמעט בלתי חדירות לו היו נקראות בנפרד. ואכן, ‘האיש שמכר את העולם’ הוא אלבום שעיקר כוחו נמצא בזרות ובניכור האופפים אותו והמתפקדים במובנים רבים כאנטיתזה לעצם המושג פופ (ובואי ניסה נואשות להיות פופולארי בשש השנים שקדמו ליציאתו) ועם זאת- בעובדה שייתכן והוא האלבום האישי, הכנה והחשוף ביותר שבואי העז להוציא.
בזמן אמת, הוא נפל בין הכיסאות ובשל בעיות פנימיות בחברת מרקיורי, יצא תחילה באמריקה יותר מחצי שנה לאחר שהושלם. בבריטניה, הוא יצא עם עטיפה אחרת לחלוטין שנה תמימה לאחר שהסתיימו ההקלטות! למרות ביקורות מצוינות באמריקה נכשל האלבום לחלוטין במכירותיו גם באנגליה וגם בארה”ב ואין צורך להוסיף שהוא לא קודם או שווק בשום צורה. לא היו הופעות חיות במקביל ליציאתו ולא יצא אף סינגל מהאלבום להפצה או השמעה בתחנות רדיו. זו גם הסיבה שהאלבום נותר, במשך עשורים רבים לאחר שנוצר, לאחד הנידחים והבלתי מתוגמלים בקאנון של בואי.
Tracklist:
1. David Bowie – The Supermen (Bowie at the Beeb)
2. David Bowie – Space Oddity
3. David Bowie – Unwashed And Somewhat Slightly Dazed (BBC)
4. David Bowie – The Prettiest Star
5. David Bowie – Conversation Piece
6. David Bowie – The Width Of A Circle (Bowie At The Beeb)
7. David Bowie – The Supermen (BBC 25.3.1979)
8. David Bowie – All the Madmen
9. The Rats – The Rise And Fall of Bernie Gripplestone
10. David Bowie – She Shook Me Cold
11. Feathers – Ching-A-Ling
12. David Bowie – Saviour Machine
13. David Bowie – Running Gun Blues
14. David Bowie – The Width Of A Circle
15. David Bowie – After All
16. T. Rex – Hot Love
17. David Bowie – Black Country Rock
18. Nirvana – The Man Who Sold the World
19. David Bowie – The Man Who Sold the World
איזה יופי, האלבום הכי מיוחד של בואי הגאון
שמעתי היום בדרך לחיפה.
תוכנית מעולה, כמו כל התוכניות של גיל מטוס.
תענוג …..
תודה